גלריה, הארץ: בית ספר אינטל

הדרך אל העובד שישפר את השבב

מאת רחל מיכאלי

פורסם בעיתון הארץ, מוסף גלריה, 17.3.1997

 

בשיחות לא רשמיות קוראים לו בית ספר אינטל, אף שבתחומי בית הספר העל יסודי שנפתח בתחילת השנה בבית שמש אין שלט המזכיר את שמה של חברת ההיי-טק. אינטל גם לא תרמה למוסד מחשבים, והוא הוקם בעיקר מתקציב משרד החינוך. למעשה, בית הספר הנושא את השם הזמני "בית ספר חושב" לא מעוניין לעודד מקצועות טכנולוגיים בתכנית הלימודים. למרות זאת, מהנדסים העובדים בחברה התנדבו ליישם בו את נסיונם והצלחתם בפיתוח פרוייקטים ובעבודת צוות. 

באינטל אימצו את המגמה הרווחת היום בתעשיות עתירות ידע בעולם, להתנדב לעזרת הקהילה. החברה תרמה את התקציב הדרוש לשלוש שנות פיתוח במוסד, שהוקם ביוזמת מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה. לפני שלוש שנים הקצתה החברה משרה מלאה לתחום זה, ועדה ארצית של נציגיה קובעת את התקציב וסדרי העדיפויות לפעילות הקהילתית. עובדי המפעל המעוניינים להתנדב, עושים זאת לרוב בשעות העבודה.

"החלק הקל הוא לרשום צ'ק, וזה מה שציפו מאתנו לעשות", אומרת פנינה רוזנצווייג, מנהלת קשרי קהילה וחינוך באינטל, "אבל הפילוסופיה שלנו היא שהעובדים צריכים להתגייס לעזרה של ממש. אנחנו מאמינים שחברות לא יכולות יותר להסתגר בעולם הטכנולוגי שלהן. כחברה המתבססת על יצוא, לא מעורב כאן אינטרס של קידום מכירות שיווקי. אבל התעשייה בישראל זקוקה לכוח אדם, ואם פעילות כזאת תקרב אליה אנשים ותעזור לפיתוח התשתית הכלכלית בארץ, כולנו נרוויח".

הפעילות החינוכית של אינטל החלה לפני שש שנים, בעידוד של מחקרים אקדמיים. המעבר לעבודה עם הקהילה התרחש ב-1994, כשבאחד מכנסי החברה פנה אל העובדים המנכ"ל דב פרומן, וביקש מהם להציע פרוייקטים התנדבותיים המעניינים אותם. כיום, אומרת רוזנצווייג, "מגיעות אלי כחמישים פניות לשבוע מארגונים המעוניינים במעורבותנו, ויש לנו עדיפות ליוזמות של עובדי המפעל. לאחר בחירת הפרוייקטים, אנחנו מחפשים עובדים שירצו להשתתף בהם. בשלב הבא אנחנו עורכים סקר בקהילה כדי לזהות את צרכיה, ומוקמות קבוצות משותפות עם אנשי המקום להגדרת המטרות. היום למשל, אנחנו בודקים את צורכי הקהילה במועצות המקומיות בחבל לכיש ובקריית גת, שם מוקם מפעל נוסף של החברה".

להערכתה של רוזנצווייג, כ-300 מתוך אלפיים עובדי המפעל בארץ התגייסו לפחות פעם אחת בשנה שעברה לעזרה קהילתית. "150 עובדים נרתמו לשיפוץ דירות של קשישים והתקנת לחצני מצוקה. צוות אחד אימץ מעון לילדים שהוצאות ממשפחותיהם, וישנם גם פרוייקטים לקירוב נוער לעולם התעשייתי". "הציפיות הראשונות מאתנו מצד הקהילה", אומר יונתן ואנד, מנהל ייצור באינטל ונציג החברה בועדת ההיגוי, "הן לעודד את התעסוקה המקומית על ידי לימודי מחשבים. אבל אלה ציפיות מוטעות. אנחנו מסבירים שעובד המגיע למפעל יכול ללמוד בזמן קצר את העבודה הטכנית. התרומה הגדולה שלנו היא חינוך בתחום שיטות הניהול ועבודת צוות, שאנשי הוראה לא חשופים אליהם בעבודתם. איך למשל, לעבד תכנית כפרוייקט, איך לקבוע מראש את המטרה, מה קורה כשמגיעים לדרך ללא מוצא, מתי לוותר על פרוייקט שנתקע. לא המצאנו כלום. אנחנו רק מיישמים את דרך העבודה שלנו, בתוספת הרבה התלהבות רוצון. לפרוייקט שבו הדרישה העיקרית מאיתנו היא תמיכה כספית לא הייתי מתנדב".

גם במכון ברנקו וייס, בהנהלת ד"ר שרון, לשעבר מנכ"ל משרד החינוך, מתייחסים לשיתוף הפעולה עם תעשייה עתירת ידע מנקודת מבט אידיאולוגית. ,"הקשר בין התעשייה לבתי הספר טבוע בחינוך מתחילת דרכו, ולא במובן הטכנולוגי", אומר יורם הרפז המרכז את פרוייקט "בית ספר חושב" מטעם המכון. "בתי ספר נוצרו בזמן המהפיכה התעשייתית, לפני מאתיים שנה, והסביבה הכתיבה את אופיו של בית הספר ואת הדימויים הבסיסיים בו. ילדים נתפסו כחומר גלם, תכנית הלימודים כפס ייצור, והמורים כפועלים. התלמידים עוברים על סרט נע, ובסוף מקבלים תו תקן, תעודת בגרות. בדרך הזו הנפיק בית הספר לתעשיה עובד צייתן עם ידע אלמנטרי. לימים התפתחה תעשיית ההיי-טק שתובעת ממערכת החינוך פועל יצירתי, ביקורתי ואחראי".

המכון שפועל מאז 1991 ביוזמתו ובמימונו של איש העסקים השויצרי, הד"ר ברנקו וייס, ובשיתוף משרד החינוך, עוסק בפיתוח חומרי למידה וארגון סדנאות לטיפוח החשיבה, למורים, תלמידים והורים. בתחילת 1994 פנה המכון לחברת אינטל בהצעה להקים בית ספר על יסודי, שמטרתו לקרב ככל האפשר את הלימודים לחיים, דרך הקניית הרגלי חשיבה שמערערת על הנחות יסוד, ומאפשרת כמה תשובות.

"במהלך החיים אף אחד לא לומד כל כך הרבה תחומים במקביל", אומר הרפז, "לא חותכים לו את הזמן בצלצול כדי לעבור לתחום אחר. ביטלנו את החלוקה המסורתית של שיעורים והפסקות. הרעיון הוא לצמצם את מספר המקצועות לשישה". את הכיתה בבית הספר מחליפה "קהילת חשיבה" דו-גילית בת עשרים לומדים (לא תלמידים). בהדרכת מנחה (לא מורה), מגדירה הקהילה בעיה בתחום ידע נתון, מציעה תכנית מחקר ומיישמת אותה בפרק זמן קצוב. בסיום מכינה הקהילה פרוייקט (במקום מבחן) ומציגה אותו לפני קהילות חשיבה אחרות.

בגימנסיה העברית בירושלים, שם נוסה הפרוייקט בשנה שעברה בשכבת כיתות י', הוקמו קהילות חשיבה בהנחיית מתנדבים מאינטל, שחקרו שני תחומים כל אחת. הקהילה הגיאוגרפית חקרה, למשל, את השאלה אם יש בסיס כלכלי, תרבותי וחברתי ליצירת מזרח תיכון חדש. הקהילה הסוציולוגית חקרה מדוע אנשים מתחתנים, ומה מקומו של האחר בחברה.

במודל האידיאלי של הרפז ילמדו בבית הספר 900 ילדים. פרט למבנים המרכזיים של המנהלה, יוקמו שלושה "בתים" בעלי ארבע "דירות", שיורכבו מחדרים לשלוש קהילות חשיבה, חדר למנחים, וחלל משותף לעבודה עצמית. במודל האידיאלי גם יוקצו שני מנחים לכל קהילת חשיבה, במקום המנחה היחיד היום, כדי להמחיש לתלמידים דינמיקה של התייעצות ופתיחות, ולנטרל את פיתויי השליטה וההוראה הפרונטלית.

"הרעיון הוא שבית הספר יהיה גם גדול וגם אינטימי", אומר הרפז, "שיהיו בו חללים גדולים מהרגיל ושלא יהיו בו מסדרונות. בית הספר המסורתי דומה גם במובן החיצוני למפעל מהמאה ה-19. היום תעשיות עתירות ידע כבר לא נראות כך, וגם בית הספר לא צריך להיות כזה".

השנה נפתח בית הספר בבית שמש, במבנה זמני מיושן שלא מזכיר כלל את המודל המעודכן של הרפז. בינתיים לומדות בו שלוש כיתות ז', שכדברי ואנד, "זהו גיל לא צעיר מדי, אבל צעיר דיו כדי לעצב תפיסה חדשה", ובכל שנה יתווסף מחזור נוסף. מבנה הקבע, כך מקווים במוסד, יעמוד לרשותם בעוד כשנה וחצי. "בית הספר התמודד עם קשיי הקמה רבים שהאטו עד כה את תהליך הפיתוח, ומוקדם מדי לבחון אותו", אומר ואנד, "לאחר שמשרד החינוך נתן אור ירוק לפתוח את בית הספר, היה חשוב ליצור עבודה קיימת, ולא לחכות".

כשהרפז פנה אל אינטל, מספר ואנד, הוא אמר: "אתם מעוניינים בכוח אדם, ובית ספר כזה יקנה לתלמידים דרך להתמודד עם סביבה שמשתנה כל הזמן". בדיוק כוח האדם שהחברה זקוקה לו. היום חילוקי הדעות העיקריים בועדת ההיגוי בין אינטל לברנקו-וייס הם על מקצועות הלימוד. לאינטל אין סמכות להשתתף בבחירת צוות המורים ובתכנון מערכת השעות, ומידת המעורבות של החברה נמצאת עדיין "בשלבי גיבוש".
"אנחנו נמשיך לשבת בועדה וננסה להשפיע לשילוב מקצועות מדע וטכנולוגיה בתכנית הלימודים", אומר ואנד. ואילו הרפז אומר: "קיים אתוס משותף לי ולתעשיית ההי-טק, הם רוצים עובד יצירתי שישפר את השבב, ואני רוצה לומד יצירתי גם ביחסים שלו עם אנשים בעתיד. גם הם לא בוחרים היום עובדים לפי הכשרה טכנית, ומחפשים עובדים איכותיים ופתוחים".

Share