פנימיה בלי דשא – כתיבה לאתר אינטרנט

האם אתה בעדי? כתיבה לאתר פנימיה (צילום, 2008)

כתיבת האתר הפעם היתה הפשוטה והמורכבת ביותר עבורי. פשוטה, כי אני מכירה היטב את המקום מעבודתי, והפנימיה קרובה לליבי. מורכבת, כי הסיפור שלה לא יעבור עם דימוי של ילדים צוחקים על הדשא, כמקובל אז באתרי פנימיות. נתחיל מזה שבני ארזים היא פנימיה פוסט אשפוזית, ממוקמת במרכז עירוני, והעיקר- הצחוק לא נולד שם בזכות מרחבים פסטורליים, אלא דרך עבודה נחושה משותפת של הילד עם המדריך. למסגרת, מופנים ילדים מהרווחה עם שילוב של בעיות נפשיות, התנהגותיות וקוגניטיביות, כאשר כל הבעיות האלה מתקיימות בעוצמה גבוהה. שילוב הקשיים מאתגר את הטיפול בילדים, והם נפלטו משורה ארוכה של מוסדות בחייהם הקצרים, עד שנשארו בלי אף מסגרת שהסכימה לקבלם. איך אומרים שם? אם לא קיבלו אותך לשום מקום אחר- אז התקבלת. אלה ילדים שבעי אשפוזים פסיכיאטריים ולמודי כשלונות ודחייה, והמסגרת הזו היא בשבילם, במקרים רבים, הבית האחרון בקצה הרחוב. זה דורש מהמדריכים לא לוותר לילד ולא לוותר על הילד ברגעים התובעניים ביותר שלו, במקום לשלוח אותו לעוד אשפוז, או להשעות הבייתה.
בקיצור, זה לא המקום לפרסומת על כרי דשא פסטורליים.

השאלה היתה איך להמחיש את המסר המורכב הזה ואת ליבה הפועם של הפנימיה כבר בעמוד הנחיתה של האתר?
נזכרתי באחת הישיבות בה הציג עודד קורתי, מנהל הפנימיה באותם ימים, 4 שאלות, או יותר נכון- משאלות הלב של הילד מהמדריך שלו:
• האם אתה חזק מספיק להתמודד איתי?
• האם אתה מאמין בי שאצליח להשתפר?
• האם אתה מכבד את ההורים שלי?
• האם אתה בעדי?
"רוב התפיסות הפסיכולוגיות", אמר, "מייחסות לשאלה 'האם אתה בעדי' את המשקל הגדול ביותר. אצלנו, וזה נאמר בכאב, הילדים צריכים לקבל קודם אישור על שלוש השאלות הקודמות, לפני שיתפנו לבדוק האם אנחנו בעדם".

חשבתי שזה המסר איתו אפשר לפתוח את סיפורה של פנימיה שמרימה את הכפפה, ולא תמיד מובנת לכולם. מסר כזה יציב את הילד ואת נקודת מבטו במרכז. חיפשתי איך הילדים מבטאים את ארבע משאלות הלב האלה ביומיום. לצורך כך, אספתי מהמדריכים משפטים שהילדים אומרים להם כל הזמן.

בעמוד הנחיתה של האתר העלינו את ארבעת המשאלות בארבעה פלאשים שעיצב דויד חולי. כל פלאש מתחיל במשפט אופייני לילדי המקום. אחר כך הפלאש עובר לכוונה ולתחושה מאחורי אותו משפט. ולבסוף- איזו משאלת לב מתוך הארבע שהציג מנהל המסגרת, מסתתרת מאחורי האמירה של הילד:

***

"אתה לא יכול עלי"

בסוף אתה הרי תוותר לי, כדי שלא אשגע את כולם.

אם אתה המבוגר לא מספיק חזק לשים לי גבולות, מי יגן עלי מהעולם?

כשאני אומר "אתה לא יכול עלי" אני שואל גם:
האם אתה חזק מספיק להתמודד איתי?

***

"אל תשגעי אותי"

אני רוצה שתדעי שהרופא והשופטת קבעו שאם אתפרץ, זה לא בשליטתי.

האם תמשיכי לטפל בי ולדרוש ממני שאשלוט בעצמי גם כשאאבד שליטה?

כשאני אומרת "אל תשגעי אותי" אני שואל גם:
האם את מאמינה בי שאצליח להשתפר?

***

"תיראה מה אמא שלי תעשה לכם"

אתה בטח חושב שאם אתם צריכים לחנך אותי ולכבס לי, היו לי הורים לא טובים.

אם אוכיח לך שאני אשם ולא הם – האם תשנה את דעתך עליהם?

כשאני אומר: "תיראה מה אמא שלי תעשה לכם" אני שואל גם:
האם אתה מכבד את ההורים שלי?

***

"אתם רוצים שיהיה לי פה רע"

האם אתם מתעקשים שאתנהג יפה, כי איכפת לכם ממני, או רק כי אני מפריע לכם?

כשאני אומר: "אתם רוצים שיהיה לי פה רע" אני שואל גם:
האם אתם בעדי?

***

(אתר פנימיית בני ארזים עלה בשנת 2012, והוא אינו פעיל מאז שנת 2020)